משפחת זילבר – מקס טישלר
המצבה של מקס טישלר בבית העלמין היהודי בברלין-וייסנזה 2015.
הסיפור של משפחת זילבר ומקס טישלר
במסגרת עבודתי הנוספת כיועצת בענייני אזרחות גרמנית, ביצעתי גם חקר שורשים של משפחתו של רועי זילבר. ידענו שלסבו של רועי קוראים מקס טישלר והוא חי בברלין לפני מלחמת העולם הראשונה. במהלך החיפושים הנרחבים שלי באינטרנט נתקלתי ערב אחד בהודעה מטעם אגודת מגנוס הירשפלד על שיקום מצבת של עמיתם בשם מקס טישלר. באופן ספונטני כתבתי דוא"ל מפורט לחברת מגנוס הירשפלד ב- 6 בספטמבר 2015, והסברתי להם מי אני ועל מה מדובר.
רועי לא היה בטוח אם סבא רבא שלו היה אכן זהה למקס טישלר שאיתרתי. השוואה מהירה של הנתונים הביאה מהר מאוד וודאות: רועי אכן היה נינו של מקס טישלר, חבר הדירקטוריון לשעבר בוועדה ההומניטרית המדעית (WHK). איזה צירוף מקרים מופלא.
רועי זילבר, יליד שנת 1972, לא ידע הרבה על סבא-רבא שלו, אך היה ידוע לו שאשתו נקראה מולי וכי לזוג היו שתי בנות. הצעירה ביניהן, אילזה טישלר (1913–1977), הפכה מאוחר יותר לסבתו. במרוצת השבועות הבאים התפתחה חליפת מכתבים ערה ביני, רועי זילבר וריימונד וולפרט מחברת מגנוס הירשפלד, שבמהלכה שלח לנו רועי כמה פיסות מידע חדשות על סביבת חייו של מקס טישלר וכן סדרת תצלומים מתוך האלבום המשפחתי. כך הצלחנו להשלים בכמה נקודות את הנתונים הראשוניים שכבר היו בידינו לגבי הביוגרפיה של טישלר.
מקס טישלר – סבא-רבא לא ידוע
מקס טישלר נולד ב-1 בפברואר 1876 בדובריצ'ה (Dobrzyca, מחוז בפולין) למשפחה יהודית. הוריו היו הסוחר לוי טישלר ואשתו אמליה (ששם נעוריה היה גץ). טישלר הגיש ב-12 באפריל 1906 לאוניברסיטת לייפציג את התזה שלו בתחום הרפואה, שכותרתה "על האטיולוגיה של ליפומטוזה סימטרית מרובה". שנתיים מאוחר יותר, הוא נרשם כתושב שרלוטנבורג, וזה כנראה היה הזמן שבו הוא יצר קשר עם מגנוס הירשפלד ועם הוועדה המדעית-הומניטרית (WhK). בסוף שנת 1908, נבחר טישלר לרשם הוועדה המדעית-הומניטרית, ועד מותו בטרם עת בשנת 1919 הוא כיהן כחבר במועצת המנהלים שלה.
הודות למידע שנתן לנו רועי זילבר ולמחקרים נוספים של ראלף דוזה, יכונו לאמאת, כי מקס טישלר ואשתו מולי התחתנו ב-27 במרץ 1908 בשכונת שנברג בברלין. בתקופה זו גרו בני הזוג ברחוב דַנקלמַנשטראסה 61 בשכונת שרלוטנבורג. זמן מה לאחר מכן עברו בני הזוג טישלר לבֶּרלינרשטראסה 121. שם נעוריה של מולי היה אמליה דאוסט. היא נולדה ב-7 במרץ 1885 כבתו של מהגר יהודי-גרמני מאזור פוזן בסנט לואיס (מיזורי). לזוג נולדו שתי בנות – הבת הבכורה מרגוט, שכונתה "מאטי", באה לעולם ב-21 במרץ 1909, ואחותה אילזה נולדה ארבע שנים מאוחר יותר, ב-21 באפריל 1913.
בהמשך נודע לנו, שמקס טישלר נפטר ב-20 ביולי 1919, בגיל 43, לאחר ששירת כרופא במלחמת העולם הראשונה. את הסיבה למותו קבע אחיו, הוגו טישלר (1879–1943), שגם הוא היה רופא. אחיו היה אף זה שרשם את תעודת הפטירה ובה ציין את סיבת המוות כבצקת בריאות. זמן קצר קודם לכן, נכתב בעיתון JfsZ [השנתון לחקר דרגות-הביניים המיניוֹת], שמקס טישלר "שב חולה משדה הקרב", "זקוק לטיפול זהיר ביותר" ואנא, באופן זמני אין לשלוח לו מכתבים ומאמרים כלשהם.
לאחר מותו פרסמה הוועדה המדעית-הומניטרית בדפי המידע שלה ידיעה שלפיה טישלר נפטר לאחר "סבל ארוך שנגרם לו במלחמה". כיום אנו יודעים, שמקס טישלר התאבד. בתו אילזה מצאה אותו בוקר אחד מת במיטתו. עם זאת, אין כיום דרך לחקור על הרקע לאירוע זה, ולכן לא ידוע אם הוא עבר חוויות טראומטיות במלחמת העולם הראשונה, סבל מדיכאון, או שמא היו לחצים חיצוניים כלשהם שגרמו לטישלר לבחור במוות. הנפטר נקבר שלושה ימים אחרי מותו בבית הקברות היהודי בשכונת וייסנזה בברלין.
מרגרט טישלר
מרגוט טישלר הלכה מבחינה מקצועית בעקבותיו של אביה. היא השלימה את לימודי הרפואה בברלין, ולאחר מכן, ב-9 במאי 1935, עברה בהצלחה את המבחנים הממשלתיים לרפואה. ב-30 באפריל 1936 היא הגישה את התזה שלה בתחום הרפואה (שעסקה בשבריריות העצמות), וחצי שנה מאוחר יותר היא קיבלה את האישור בחיפה. היא התחתנה עם שטפן קאלוש, הייתה לאמא לשניים ונפטרה בישראל בשנת 1967.
אילזה טישלר חייתה בברלין עד להגירתה לפלשתינה (ישראל) בתחילת שנת 1934. בתקופה האחרונה היא התגוררה ביחד עם בעלה ואמה, ברחוב קלאודיוסשטראסה 17 (בשכונת האנזה). בתקופה זו היא עשתה הכשרה כאחות. אילזה התעניינה בספרות, ואף התכתבה עם הסופר הרמן הסה (1877–1962). ב-27 במרץ 1934, היא נישאה לסטודנט לרפואה ארווין זילבר (1912–2005), שנולד בצ'רנוביץ, באוקראינה של היום. ממש אחרי נישואיהם נמלט הזוג הצעיר דרך איטליה לפלשתינה, שם הם השתקעו בחיפה, וכנראה הצליחו לקחת עמם, בין השאר, גם את אלבומי התמונות של משפחת טישלר. גם אילזה וגם ארווין לא הצליחו להשלים את הכשרתם המקצועית. כשהגיעה לפלשתינה אימצה אילזה את השם החדש "עליזה", וב-1938 נולד בנה מיכאל. בעוד ארווין עבד כמהנדס בניין, ניהלה עליזה חנות ספרים קטנה. מה שיודע רועי זילבר אודות ההיסטוריה של משפחתו בגרמניה מגיע ממה שסיפרה עליזה לבנה מיכאל אודות חייה בברלין.
מולי טישלר
מולי טישלר נשארה בהתחלה בגרמניה. כפי הנראה, הייתה לה אזרחות אמריקנית שהיא הצליחה להמשיך להחזיק בה, ולכן נהנתה ממעמד מוגן במידה מסוימת. עוד בשנת 1938, היא הייתה רשומה בברלין ועבדה כמורה לאנגלית. ב-17 באפריל 1934 התפרסמה בעיתון יידישֶה רוּנְדְשַאוּ הודעה של מולי, שבה היא מודיעה על פעילותה. בנקודת זמן שלא ידועה במדויק, מולי טישלר התחתנה שוב עם אביו של בעלה של בתה אילזה. הסוחר בֶּנו זילבר, שהיה נשוי בנישואים ראשונים ליהודית זילבר, היה מבוגר בשנה מאשתו השנייה. הוא חי ב-1934 ברחוב מַאיקובסקישטראסה 103 ברובע שרלוטנבורג (כיום רחוב צילֶשטראסה), והתגרש מאשתו הראשונה כדי להינשא למולי. על פי ספר הכתובות של ברלין, בֶּנו זילבר היה בבעלות חלקית של חנות גדולה למוצרי מזון טבעיים וכן של חברה לייצור שימורי שיפון. הפירמה בֶּנו זילבר ושות' ברחוב הארדנברגשטראסה בשרלוטנבורג נרשמה ב-1929 ונסגרה ב-1940.
אחרי שנת 1938, מולי טישלר ובנו זילבר ברחו כנראה לארה"ב, שם הם נשארו לגור עד סוף חייהם. נראה כי קשריהם עם בני משפחתם בפלשתינה ובישראל לא היו הדוקים, בשל המרחק הרב שבין ארה"ב למזרח התיכון. עם זאת, ידוע כי אילזה וארווין זילבר ביקרו את הוריהם לפחות פעם אחת אחרי מלחמת העולם השנייה. המחקר לא הצליח לברר את תאריכי מותם של מולי ובנו זילבר.
עד היום לא ידוע, כמה זמן והיכן בדיוק שירת מקס טישלר כרופא במלחמת העולם הראשונה. נינו של מקס טישלר, רועי זילבר, ביקר בברלין וכמובן גם הלך לראות את המצבה המשוחזרת של סבא-רבא שלו. עוד מעגל משפחתי שנסגר.